אפשר לומר שהאנושות אף פעם לא הבריקה יותר מדי או הפליגה בעודף אדיבותה, ובכל העשורים והמאות יש אינסוף עוולות אנושיות שממלאות ספרי היסטוריה שלמים, ועם זאת, אני מוצאת את עצמי מלאה בתחושת הכרת תודה עצומה על כך שנולדתי בסוף שנות ה-80, כי מעבר לזה שהאייטיז זה עשור כיפי ומגניב, מדובר בתקופה שבה דברים החלו להשתנות לטובה בהמון תחומי חיים.
בזמן שמהפכות האהבה והשחרור המיני פרצו כבר בשנות ה-60 ובמסגרתן אנשים חוו חוויות מיניות שונות: אורגיות, חילופי זוגות ומה לא, כל זה נעשה בתוך אותה תת-תרבות ועדיין נחשב לטאבו בחברה עצמה שהייתה בעיקרה שמרנית. והחל משנות ה-80 ובמהלך שלושת העשורים האחרונים ניתן לראות מגמת שיפור עצומה. בדומה לכך שהיום, לא רק שזו לא בושה, אלא אפילו מהווה סוג של סמל סטטוס להגיד בקול רם: “אני בדרך לפסיכולוגית” – יותר ויותר אנשים מדברים בפתיחות על כך שהם למשל, מנהלים מערכות יחסים עם יותר מבן זוג אחד (ולא, אני לא מדברת מנסיון;)).
תחום נוסף שמאוד התפתח והשתנה מאז אותן הסיקסטיז העליזות – הוא כל עניין הגלולות. אם בשנות ה-60 נשים בדיוק התחילו לקחת את הגלולה ותפסו אותה כמושיעה הלאומית, כיום נשים רבות בוחנות מחדש את הקשר שלהן עם גלולות. רבות מגלות שלאחר ההפסקה מגלולות (למשל בזמן שמנסים להכנס להריון) חוזר להן החשק המיני, מפסיקות המיגרנות ובאופן כללי החיים יפים יותר. אותן נשים הרבה פעמים גם מרגישות שכל אותה התקופה בה היו על גלולות – לפעמים אפילו יותר מעשור – הן בעצם אף פעם לא ממש נהנו ממין ולא היו מחוברות לגוף ולתשוקות שלהן. כאן נכנסות הרבה פעמים המחשבות על לפתוח את מערכת היחסית הנוכחית, להתנסות ולחוות חוויות מיניות אחרות – עתה כשהן מרגישות מחוברות ומודעות יותר לגוף שלהן ולמחזור החודשי ללא הורמונים חיצוניים.
אם כך, לא מפתיע שיש יותר ויותר ייצוגים טלוויזינים של התמורות האלו. הנה שלושת ההמלצות שלי (אף אחת מהסדרות לא מאוד חדשה, אבל למי אכפת:)) למי מכן שהנושא הזה מעניין אותה גם:
Wanderlust – תאוות הנדודים
אחת מסדרות הדרמה היותר מעניינות ומסקרנות שיש בנטפליקס כיום. טוני קולט המושלמת מגלמת פסיכולוגית שמטפלת בעיקר בזוגות אבל לא רק. יום אחד היא מחליטה לפתוח את מערכת היחסים שלה עם בעלה; הם כבר לא צעירים כל כך והילדים שלהם בוגרים למדי. בהתחלה בעלה לא ממש בעניין ואף נפגע מהצעתה, אבל די מהרה הוא מתרגל לרעיון ומממש על הדרך את הפנטזיה המינית שהחלה להתבשל אצלו על קולגה שלו. תחילה ניתן לראות שהאישה נהנית, אבל לאט לאט נחשפים סדקים ומתגלה שיש משהו נוסף ברקע, משהו מעברה שהיא נושאת עימה, ושלמעשה הוביל אותה אל המקום הזה. בעלה לעומת זאת, מתחיל לפתח קשר רציני ומשמעותי עם אותה קולגה, ועבור שני בני הזוג הראשיים, הדבר שהתחיל כרענון למערכת היחסים שלהם – הופך ליותר ויותר מורכב. אהבתי במיוחד את פרק שש שהוא כולו סשן עם הפסיכולוגית שלה. זהו פרק מינימליסטי, טעון רגשית ועצמתי מאוד.
מעבר לזה שהסדרה בוחנת את נושא הנישואים הפתוחים כעבור שנות זוגיות ממושכות, היא צוללת לתוך נפש האדם ובוחנת ברגישות רבה מושגים כמו: אשמה, חרטה, וסליחה לעצמך.
Easy
מדובר בסדרת אפיזודות שונות שלא מתמקדת רק בסיפור אחד ומה שלמעשה משותף לכל העלילות הוא שהן מתרחשות בשיקאגו. אחת העלילות מתמקדת בזוג נשוי עם ילדים שמעוניין לפתוח את מערכת היחסים שלהם. בדומה לסדרה הקודמת, גם כאן הרצון להתנסות בנישואים פתוחים מגיע מכיוונה של האישה, וגם כאן תחילה הבעל לא מאוד מתלהב מהיוזמה, אבל בסוף מתרצה ומודה על ההזדמנות להתחיל עם המזכירה בתיאטרון בו הוא עובד.
בשלושה פרקים אשר משובצים במהלך שתי העונות הראשונות הם מתחברים לתשוקות חבויות ומודחקות (בעיקר האישה), ולפן צעיר ושוקק יותר בעצמם (בעיקר הגבר). תחילה הכל מלהיב ומרגש, אבל עם הזמן מתפתחים קשיים וצפות תחושות מורכבות שמעמתות אותן עם עצמם ועם הרצונות והתשוקות האמיתיים שלהם: האם זה הדבר הנכון? האם זה באמת מחזק את מערכת היחסים שלהם כמו שחשבו שזה אמור לעשות? או שזה רק מערער אותה?
מה שבעיקר אהבתי כאן זה את הייצוג הכנה, המעמיק והאותנטי עד כאב של קונספט הנישואים הפתוחים.
You, Me, Her
הסדרה מתרחשת בפורטלנד (אורגון) שכבר התבססה כעיר היפסטרית למדיי (אהמ אהמ, פורטלנדיה) ובוחנת את מושג הפוליאמוריה באופן מרענן ואף משעשע. היא גדושה בדיאלוגים שנונים ומהירים – ברמה שכל (!) הדמויות חדות כתער – ויש בזה משהו כתוב מדי, כך שזה יכול להיות קצת מייגע לפרקים. איזי, סטודנטית צעירה לפסיכולוגיה שמממנת לעצמה את הלימודים על ידי עבודה בתור נערת ליווי (כן, זו לגמרי הקלישאה הזו) פוגשת את ג’ק שמואס בלנסות להכניס את אשתו להריון ובאופן כללי מחיי המין שלהם, למטרות סקס. אממה, ג’ק מתאהב בה מעל הראש, כי הרי היא כזו שנונה, מצחיקה וחכמה;). במקביל גם אמה, אשתו, שמתחברת מחדש לרגשות אשר הדחיקה כלפי המין היפה פוגשת את איזי ומתאהבת בה, וכך מתהווה לו משולש האהבה הזה.
למעשה במהלך כל הסדרה, הם הולכים סחור סחור אחת עם השני והשלישית, כך שהשם שנבחר עבור הסדרה הוא מדויק ממש. איזי אף פעם לא מרגישה מספיק בטוחה בכך שהם באמת אוהבים אותה ושהיא לא סתם גלגל שלישי, והם מנגד מנסים לשכנע אותה שהם “באמת-באמת” אוהבים אותה ושהיא שווה במערכת היחסים הזו בדיוק כמוהם.
בשורה התחתונה, זו סדרה קלילה שכיף להעביר איתה את הזמן, והיא מציגה – בצורה יפה ומבדרת – מצד אחד את האתגרים הקיימים במערכת יחסים כזו, ומצד שני, את הכיף וההנאה שאפשר להפיק מ’טראפל’ שכזה.
בונוס: נינה, החברה הכי טובה של איזי, שהיא פשוט ממתק טלוויזיוני.
שלושת הסדרות בנטפליקס.
