איך להיות בעשייה גם בתקופה של חוסר וודאות?

נשמעת קצת כמו כותרת של פרק גנרי כלשהו בספר לעזרה עצמית שמבטיח תשובות מוחצות ודרך פעולה, אבל למעשה זו תהייה אמיתית ורצינית שמעסיקה אותי לא מעט בתקופה האחרונה, ולי לצערי אין נוסחת קסם. בשבוע החולף הגנים נפתחו ונעמי חזרה למסגרת, ואני במקום לחזור לעיסוקיי ולעבודתי, מצאתי את עצמי משותקת לגמרי, בוהה בנטפליקס כי זה כל מה שהצלחתי להתרכז בו.

בשנה האחרונה אני מנהלת עמודי אינסטגרם עבור הוצאות וחנויות ספרים (בעיקר עצמאיות). כן, הכי נישתי שלי. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, זכיתי לעבוד עם לקוחות מוכשרים, אוהבי ספר ומלאי תשוקה, זכיתי ליצור וליצוק תוכן בפלטפורמה שבשורת הספרים בארץ עדיין לא מאוד דומיננטית בה וכל אלו נותנים לי המון סיפוק וגאווה בעבודתי. ולצד זה, הקורונה והסגרים שיתקו כמעט לגמרי את ענף הספרות בארץ, החנויות וההוצאות סגורות, העובדים בחל”ת, העצמאיים משוללי לקוחות, ותחושה כבדה של דכדוך וחוסר תקווה מרחפים באוויר. כל אלו גורמים לכך שהדבר האחרון שמעניין את המו”לים של ההוצאות או מנהלי חנויות הספרים שנאבקים בעיקר על לשרוד כרגע, זה להעסיק מישהי שתעלה להם את המודעות למותג באינסטגרם. כמובן לא עוזר שבנוסף אני מרגישה שזה כמעט פריבילגי להציע את שירותיי.

וכך אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב ולא מצליחה להתרכז או להביא את עצמי לכדי עשייה, מתקשה להתמקד כשאין מטרה ברורה או ידיעה וודאית של – למה בכלל אני עושה את זה? בשביל מה? בשביל מי? לא מסוגלת לשלוח מיילים עם הצעות מחיר ללקוחות פוטנציאליים, לא מסוגלת לסיים כל מיני קורסים מקצועים שהתחלתי, לא מסוגלת לקרוא או להתקדם עם הכתיבה שלי. כשאני כן מצליחה לקרוא קצת בכל זאת, אני קוראת ספר שנקרא “סיפור זמני” (כמה הולם) וסימנתי לעצמי את הקטע הבא (אחד מני רבים):

אמנם על פניו יש בו משהו פסימי שאפילו יכול להתפרש כקריאה לעזרה (ואכן הקונטקסט בו הוא נכתב לא מזהיר), אבל לי זה דווקא נתן הרבה כוח וסיפק את התשובה לשאלה בכותרת של הפוסט: שאפשר לעשות ואולי אף רצוי לעשות גם כשאין דרך או מטרה ברורות לנגד עינינו, גם כשמרחפת מעלינו ועל כולם חוסר וודאות ותחושה משתקת של חוסר משמעות, ושלמעשה חשוב לזהות ולהגדיר מטרות קטנות שנוכל להשיגן באמצעות מטלות פשוטות, כמו: לצפות בשיעור של 8 דקות בקורס של כתיבה יוצרת, לכתוב פוסט לבלוג, או לשלוח חמישה מיילים ללקוחות פוטנציאליים. בייבי סטפס כמו שאומרים. בתקופה הנזילה והדינאמית שאנחנו חיים בה אולי זה כל מה שאפשר לצפות מאיתנו בכל מקרה – לתכנן ולהשיג מטרות קצרות מועד, מטרות מיידיות. כי מי יודע מה יקרה בעוד חודשיים, בעוד שבוע, מחר? ולסיכום, ציטוט נוסף שאהבתי מתוך הספר:

“אין בעולם הזה שום דבר מוצק או אמיתי כי שום דבר לא קבוע, וכל הדברים – כולל העצים ובעלי החיים וחלוקי הנחל וההרים והנהרות ואפילו את ואני – רק נוהרים לנו ככה בינתיים. לדעתי זה נכון, וזה מרגיע מאוד”.